קרע במניסקוס

הברך שלנו היא אחד המפרקים המורכבים והעמוסים ביותר בגוף. בלב המפרק הזה נמצאים המניסקוסים- שתי רקמות בעלות מבנה סחוסי בצורת חצי סהר (פנימי וחיצוני) המתפקדים כבולמי הזעזועים הרשמיים של הברך. הם אלו שמונעים חיכוך ישיר בין עצמות הירך והשוק ושומרים על יציבות המפרק בזמן הליכה, ריצה או קפיצה, על ידי חלוקת העומס.

​

איך נגרם קרע במניסקוס?

קרעים במניסקוס הם מהפציעות הנפוצות ביותר בברך, והם מתחלקים לשני סוגים עיקריים:
קרע טראומטי: ה"קלאסיקה" של עולם הספורט. הוא קורה בדרך כלל בגלל תנועה סיבובית חדה של הברך בזמן שהרגל תקועה בקרקע (יכול לקרות במסגרת כדורגל, כדורסל או אפילו מעידה לא נכונה בטיול).

קרע ניווני: כאן מדובר בתהליך הדרגתי. עם הגיל, המניסקוס נשחק ומאבד מהגמישות שלו. במצב כזה, אפילו פעולה פשוטה כמו קימה מכיסא או כפיפה עמוקה עלולה לגרום לקרע קטן שהופך לכאב כרוני.

​

ניתוח מניסקוס: כריתה מול תפירה

אם הטיפול השמרני לא עזר והוחלט על ניתוח (ארתרוסקופיה), הכירורג יבחר באחת משתי דרכים:

1. כריתה (Meniscectomy): מוציאים רק את החלק הקרוע שמפריע לתנועה. ההתאוששות מהירה מאוד, אבל "המחיר" הוא לעתים שחיקת סחוס בברך מוקדמת יותר בטווח הארוך.

2. תפירה (Meniscal Repair): אם הקרע מאפשר זאת, המנתח יתפור את המניסקוס כדי לשמר אותו. זו האופציה המועדפת מבחינה אנטומית, אבל היא דורשת סבלנות ושיקום קפדני וארוך יותר.

​

האם אני חייב סד צירים לאחר הניתוח?

כאן חשוב לעשות סדר: ברוב המקרים של כריתת מניסקוס, לא תצטרכו סד קשיח ותוכלו לחזור לדרוך על הרגל מהר מאוד. לעומת זאת, בתפירה של מניסקוס – הסד הוא חובה. כדי שהתפרים לא ייפתחו והמניסקוס יתאחה כמו שצריך, חייבים להגן על הברך מפני תנועות לא רצויות ולהגביל את טווח הכיפוף בשבועות הראשונים.